<h1>מיוחס לרבינו יהודה ב"ר נתן — כתובות</h1>
<h2>דף כד:</h2>
[כתובות פ"ג ע"א] תני ר' חייא האומ' כלומ' לאו דוקא דתני הכותב דהאומ' כמי שכתב דמי וקא פריך והשתא דאשכחן דכותב היינו אומ' ואומ' היינו כותב כי כתב לה מאי הוי. כלומ' אמאי מכרה קיים האומ' לחבירו אחד מכל הלשונות הללו בין בכתיבה בין באמירה בעלמ'. באפי נפשיה. דין ודברים אין לי עליך על שדה זה. כגון שהיו שני שותפין בשדה אחת לא אמ' כלום דאין זה לא לשון מכר ולא לשון מתנה ועודה ארוסה שעדיין אין לו כלום בנכסיה הילכך יכול לסלק עצמו ממכירה. אבל שותף אינו יכול לסלק עצמו בכי האי גונא. ל"א בכותב לה ועודה ארוסה דביר[ו]שות הבאות לאדם בתקנת חכמי' יכול לעוקרן אם מתנה עליהם קודם הזמן בעוד לא באו לידו [ואומר] לא יהא לי חלק באותו ממון העתיד לבוא לי [ל"א בכותב] לה ועודה ארוסה ודאי מי שקרקע שלו ובא ליתנו לחבירו צריך לשון מתנה ומתני' בכותב לה עד שלא זכה בנכסים ומתנה עמה שלא יזכה בהן לכשישאנה ואין צריך לשון מתנה שהרי אין לו עכשיו רשות בהן. ומנא (ד)תימרא דבדבר שאינו מוחזק בו שיכול לסלק עצמו בלשון זה אע"פ שאינו לשון מתנה ולא לשון מכר כדרב (הונא) [כהנא] הבאה לו כלומ' שעתידה לבוא בידו שלא בא[ה] לו ירושה אלא על ידי מעשיו כגון נישואים אבל עדיין לא באה לידו. מקום אחר כגון ירושת הבעל מאשתו שכל זמן שלא נשאה אינו ראוי ליורשה ונחלה הבאה לו על ידי תקנה היא דקסבר רב כהנא ירושת הבעל דרבנן. שלא יירשנה ואע"ג דכי אמ' לא יירשנה לאו לשון מתנה ומכר הוא והיינו כמתני' דקתני כתב לה בחייך ובמותיך אינו יורשה. [ו]טעמ' דרב כהנא כדרבא אי איפשי בתקנת חכמי' כלומר בטובה זו. אי הכי כ[י]ון [ד]טעמא הוא משום דרבא שיכול למחול אפי' נשואה נמי דהא אשה נשואה היא וקאמר רבא יכולה אשה שתאמר וכו' וירושת הבעל תקנת חכמי' היא דקס"ד ירושת [הבעל] דרבנן הילכך כיון דתקנת חכמי' היא שתיקנו לטובתו יכול להתנות עליה ולומ' אי איפשי בתקנת חכמי' אמאי איצטריך לאוקמה בכותב לה ועודה ארוסה. נשואה. בעל לגבי אשה ידו כידה. הילכך הוה ליה כשותף בשדה אחת שאמ' לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו לא אמר כלום. אבל אשה אין ידה כידו הילכך יכולה היא שתאמר. עדיפא מידה כי הויא נשואה. [לשומרת] היבם דתנן בפ' החולץ ביבמות שומרת יבם שנפלו לה נכסים מודים וכו' ופרכינן מאי [שנא] רישא דפליגי אביי אמ' רישא שנפלו לה כשהיא שומרת יבם וסיפא שנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל ראשון אביי אמ' ידו כידה לפי' כשמת ונפלה קמי יבם ומתה עד שלא נתיבמה יורשיה ויורשי בעלה [שניהם באים לירש זה מכח אחותו וזה מכח אחיו] לבית שמאי חלוקא עדיפא ולבית הלל חזקה עדיפה ופליג רב[א] אדאביי ויבם במקום בעל קאי הילכך יחלוקו [ו]אמ' רבא אי דנפלו כשהיא תחתיו דבעל דכולי עלמא לא פליגי דידו עדיפא מידה ואפי' בית הלל מודי דיחלוקו ואכי האי גונא נפקא לן הא דרבא דיחלוקו דאביי נכסים בחזקתן דבית שמאי במקום בית הלל אינה משנה. איבעיא להו אבריתא דקתני האומ' לחבירו קמהדר קנו מידו על מאי דקאמ' דין ודברים אין לי על שדה זו מי הויא מתנא כי האי (האי) גונא הואיל דקנו מידו או לא מדין ודברים קנו מידו. כלומ' לא הקנה לו לשום מתנה אלא לשום מאי דקאמר ליה ולא כלום הוא ומשטה הוא וכו' מגופה של קרקע. דודאי אדברים בעלמא לא קני מידו אלא לשום קניין גמור דגוף קרקע. ואמתני' ודאי לא מצי למיהדר דכיון דטעמ' דמתני' משום דיד בעל השטר על התחתונה כדמפר' לקמן מה לי קנו מה לי לא קנו ותו אי איתא דאמתני' קבעי אדקאמ' רב יוסף מדין ודברים קנו מידו הוה ליה למימר שאם מכרה ונתנה קיים קנו מידו.
